יום שבת, 2 בינואר 2010

סיכום 2009: מה תזכור, מה?


הרעיון מרגיש נדוש ,אבל אחרי שאתה נובר בזכרונות ושורות סטטוס, אתה מגלה הרבה רגעים ששווה להיזכר בהם שוב. אז הנה הרשימה שלי, יותר בשבילי מאשר בשבילכם.




ברלין, ♥
החברים שהכרתי. מפעת צנעת הפרט לא אציין אתכם כאן. אתם יודעים מי אתם. 

נשים. כנ"ל. 

הפכתי בלוגר. עברתי צד, באופן רשמי. 

חו"ל. הפעם השנייה שאני בחו"ל כתייר, ואני קולט כמה זה היה חסר לי. לקחים: צריך לעשות את זה שוב, ועם אותם האנשים.

ברלין. איזו עיר מדהימה. היית מתחתן איתה, אבל היא גיי.

יום הולדת 26. מילאתי את הדירה באלכוהול, מוזיקת דאנס ופי שניים אנשים ממה שהיא יכולה להכיל. אני לא מבין איך כל השנים האלה לא חגגתי ימי הולדת.



כשאתה עושה מסיבה בבית משותף, כדאי שתשמור על יחסי שכנות טובים. תליתי מבעוד מועד מודעה מלוקקת ורווית שקרים - "סליחה על הרעש, תודה על הסבלנות, אתם מוזמנים להצטרף". דווקא בגלל נימוסי הסרק האלה, ממש התלהבתי כשבאמצע המסיבה, הופיע בפתח דלתי הילד של השכנים, מלווה בחבריו, מחזיק בידיו אורגנית (הא?!). השכן בן ה-17, ילד טוב עם בלורית מטולטלת, שעד כה לא החלפנו יותר מ"שלום" במעלית, בא לחגוג במסיבה שלנו. האורגנית (שחזרה מיד הביתה) הוחלפה בכוס משקה. הבחור שתה, תפס ראש, התחיל עם סטודנטית. הסטודנטית זרמה, והשכן שהשתכנע שזאת המסיבה הכי שווה שהיה בה מעולם ("זה ממש אמריקן פאי כאן!"), מאז רק מחפש איך לשחזר את ההצלחה. 

מסיבה של בני 17. השכן הפציר בי לבוא למסיבה שלו ושל כמה מחבריו על החוף בהרצליה. המסיבה, שנולדה גוססת, מתה סופית כשהתחיל גשם זלעפות. זה היה הגשם הראשון של חורף תש"ע וקיבלתי אותו על שפת הים באמצע הלילה. אין מקום ראוי יותר. 

מצאתי חנייה בתל אביב. 3 פעמים בערב אחד. זה יהיה ה-four touchdowns in a single game שלי. 

האנג אובר. בישראל אני אמנם רוסי, אבל ברוסיה הייתי יהודי, והיהודים ברוסיה אינם שתיינים, הם שחקני שחמט ונגני כינור. לכן לא צריך להפליא אף אחד שב-2009 חוויתי את ההאנג אובר השני בחיי. אני מתנצל מעומק ליבי בפני עלמת החמד שבאה לנשק אותי, בעוד אני מפנה לה את הלחי ... ומקיא מכל הנשמה. פקחתי את עיניי ולאט לאט התחוור לי שאני לא במיטה שלי. גם לא במיטה שלה. זאת ספה מסריחה בסלון של דירה תל אביבית. שלפוחית השתן שלי מתפוצצת והראש ריק, כל-כך ריק. אח"כ בא גם האנג אובר כיד המלך, והבטחתי לעצמי לא לשתות יותר לעולם, הבטחה שהפרתי כבר למחרת. לקחים: אין.

ראיינתי אנשים לעבודה. הרבה תסכול, בזבוז זמן ואנשים תמהוניים, אבל לבסוף אמרתי את המילה שלי, ובעקבותיה אדם טוב התקבל לעבודה. לא רע. 

תל אביב. עזבתי את הרצליה; מתגעגע. 

אינדינגב. פסטיבל מוזיקת אינדי, אי שם דרומית לשדרות. מדבר, חום אמצע אוקטובר, אוהלים. אחרי יום אחד בחום המדברי היבש והמלטף, נכנסתי למצב של רוגע ושלווה עילאיים. אפילו שכל תל אביב הייתה שם (פלוס ייצוג מזערי לשאר חלקי הארץ), הצלחתי להתנתק לסוף שבוע אחד מהחיים, וזה שווה משקלו בזהב. לקחים: ללכת למופע של עוזי נבון ומכרים! 

לימודים. התחלתי ללמוד מדעי המחשב באוניברסיטה הפתוחה, ושומו שמיים, אני נהנה מזה!


"הקברט הפשוט נפלא". צילום: אסף שגיא
הקברט. קברט חדש הגיע לעיר תל אביב ולחייהם של תושביה הצבעוניים וחובבי הבורלסק, ומיד תפס פינה נכבדת, כמעט פולחנית בקרב חבריי. המופע מתקיים במתכונת חודשית, חינמית, והוא על טהרת מבצעים חובבנים (ומוכשרים) ונערות קאן-קאן בהלבשה תחתונה (גם הן חובבניות, אבל למי איכפת!). טל אנגל ה-emcee הקריזמטי ופראנקי הקלידן המחונן יצרו בין-לילה ממסד, ממסד שכבש את הקהל ושבה אותו. חודש בחודשו אני פוגש שם את אותם הפרצופים, שאם לא מהקברט, וודאי הכרתי מ"היחידה", מה"רוקי", מה"פייסבוק". החברים שלי מתים על הקברט, ורק אני קצת מתגעגע לערבי המיקרופון הפתוח בסאב קוץ' מילגה, לאוכל ההודי והאווירה המשפחתית... ולקיץ...

"איליה, אתה בליין", אמרה לי ידידה טובה. לקחים: אין כל קשר בין איך שאתה תופס את עצמך לבין איך שאתה נתפס. אז תשחק אותה.

דברים שלא אזכור:

הבחורות שדחו אותי.

השעות שהשקעתי בעבודה.

האנשים שהוסיפו אותי בפייסבוק ומעולם לא דיברו איתי.

ומה היה סיכום השנה שלכם?

תשקיעו את הזמן, תכתבו איך הייתה השנה שלכם, ותנו קישור בתגובות.

3 תגובות:

  1. לא כתבתי סיכום שנה - אבל עכשיו הכנסת לי הרהורי כפירה. אולי זה עוד יקרה.
    -אם יהיה לי כוח. בנתיים, אחלה פוסט כתבת-

    השבמחק
  2. וואו.

    חשבתי שאני לא מזדהה עם כך שאתה לא תזכור את הבחורות שדחו אותך. כלומר, חשבתי שאני זוכר את כולן מ-2009. ואז אחרי כמה שעות פתאום אחת ששכחתי הופיעה לי בפייסבוק.

    מדהים.

    השבמחק
  3. העם רוצה עוד פוסט!

    השבמחק