יום חמישי, 18 בדצמבר 2008

הלכתי לחפש תרבות אחרת

ה־16 לדצמבר 2008, מול מוזיאון תל אביב. (צילום: ניר אופק)
ביום שלישי הלכתי עם ידידה לעצרת תרבות אחרת, עצרת שבאה למחות על השתלטות הריאליטי על לוח השידורים שלנו. היעד המתבקש לביקורת היה כמובן האח הגדול, אשר במהלך החודשים אחרונים צפה מתוך מסכי הטלוויזיה על כ־30% מאזרחי המדינה. זמני השידורים של "האח הגדול" נהפכו קודש, ודחו כמו משחקי כדורגל כך גם בחירות לרשויות מקומיות. דווקא משום כך, בהתרסה נגד הצופים המכורים, נקבעה העצרת ליפול בדיוק על שעת השידור של גמר "האח הגדול", בתקווה שהעם יצביע ברגליים ויתפקד ברחבת מוזיאון תל אביב.

אודה ואתוודה שגמר "האח הגדול" לא היה בראש מעייני באותו ערב. כבר עמדתי להישאב עם ה־Visual Studio אל תוך הלילה, אבל אז נזכרתי שיש עצרת מעניינת בתל אביב. כהרגלי, הגעתי באיחור משמעותי, גם בגלל הנטייה שלי להיתקע בעבודה (רק כדי "לסיים עוד משהו קטן"), וגם בגלל התעקשות ילדותית שלי לעקוב ברחבי תל אביב אחרי טנדר של חדשות ערוץ 2 במקום לנסוע ליעד. עד שכבר הגעתי למקום, הכריז המנחה "ועכשיו נשיר את שיר הסיום" והעומדים על הבמה פצחו ב"אין לי ארץ אחרת, גם אם אדמתי בוערת".

תם הטקס, פקחנו את עינינו, והנה נשארה עוד כחצי שעה של הגמר! - העירה הידידה בצדק. היתכן שמארגני העצרת השאירו את הפתח לאנשים לרוץ הביתה ולראות את רגעי השיא? סיכמנו בינינו שבהמשך הערב נמנע מלראות את המשדר, לשמוע על המשדר או אפילו לגלות את זהות המנצח.

הסתובבנו עוד קצת בין השנת-שירותניקים, שהיוו את רוב המשתתפים בעצרת, פגשנו כמה אנשים מוכרים, והמשכנו לסושייה עממית באבן גבירול. בעוד אנחנו לומדים את התפריט, נכנס למקום לא אחר מאשר המיני-חנון מיני-סלב איתי חזן, מתיישב לידי ושם על השולחן טלפון דור 3.5 חדיש, ועליו מוקרן - כן,כן - המשדר המרכזי, גמר "האח הגדול" בשידור חי. "בוא בוא, תראה!", הוא מושיט לי את המכשיר בקלילות דעת שבה מגיש שוטה הכפר לרבי כריך עשר דקות לפני צאת יום הכיפורים. "לא, אל תעשה את זה!", מפצירה בי הידידה — דהיינו, הגענו כל-כך קרוב, ועכשיו תכנע? שמתי על ראשי את הקפוצ׳ון, והפנתי את גבי אל המכשיר בן הדור השלישי ופניי לבחורה היפה (אם נתפס בי משהו מהשינוי...).

כ־10 דקות לאחר סוף המשדר, הידידה קיבלה סמס מההורים. הטובים ניצחו. התנועה חזרה לרחובות.

7 תגובות:

  1. הממ... זה לא טיפונת צבוע לבקר תוכניות ריאליטי כשאתה בעצמך השתתפת באחת?

    השבמחק
  2. יאאי, הבלוג של איליה קם לתחיה! (עכשיו רק תעיף ממנו את התמונה של הזאתי...)

    ומאיה: זה צבוע בערך כמו שמישהו שעובד במס הכנסה יצביע להורדת מיסים, או שבלשכת התעסוקה יכריזו סכסוך עבודה. הכל דברים שקורים, כי אנשים הם אנשים ומושפעים מהתנאים באותו רגע. אם איליה היה הולך להשתתף בפסטיגל כדי לעשות כמה ג'ובות מהערצת הילדים הפצפונים, ואז היה מבקר תכניות ריאליטי, היתה לי בעייה. ככה, נראה לי שלו יש זווית יותר טובה על ההשפעות של כל הסיפור, גם על המשתתפים וגם על ה"מעריצים".

    השבמחק
  3. לא רק שזה לא צבוע- מי כמוהו יכול ויודע לבקר את הז'אנר? מי כמוהו נחשף למעללי ההפקה והעריכה המגמתית? more power to you bro

    השבמחק
  4. לטעמי זה די צבוע.

    לאחר שתמו לכם 15 דקות התהילה,
    פנו את מקומכם בכבוד לבוגרי הריאלטי הבא.

    השבמחק
  5. שפרה, צבר, לאון, קרן - תבלו! גם החבר'ה ממפרץ האהבה, שאני לא זוכר את שמותיהם, תבלו!

    באמת, צאו ותבלו, אפילו שקר בחוץ.

    עוד כשהיינו נישאים על גלי התהילה, התחילו להגיע לשטח בוגרי ריאליטי אחרים וזה כלל לא הפריע לי. להיפך, בעוונותיי אני מדפדף לפעמים במדורי הרכילות, סתם כדי לראות איך בוגרי הריאליטי של היום מבלים.

    מה שכן, וזה מבדיל את החנונים מבוגרי ריאליטי אחרים, רובנו מעולם לא חיפשנו את הפרסום, אז אי אפשר להגיד שחלבתי את פרת הריאליטי ועכשיו אני לא נותן לאחרים לחלוב, פשוט כי מעולם לא עניין אותי לחלוב אותה.

    אני גם לא מוחה נגד "תרבות ירודה", אפילו אחרי שראיתי עד כמה ילדים מתלהבים מאיתנו, כאילו היינו מי-יודע-מה. באתי לעצרת בשביל להעביר ערב מעניין ותו לא. ולא, האירוניה בהימצאותי שם לא נעלמה מעיני :)

    השבמחק
  6. מיני איתי חזן26 במאי 2009 בשעה 16:43

    אתה חושב שבגלל שכל הערב התמקדת בלהתחמק מלקבל מידע על הגמר של האח-גדול או זהות הזוכה, זימנת לעצמך מהיקום את הדבר בו התרכזת?
    וידאו נייד וסלולארי ישירות ליד.
    אין באמת צירופי מקרים :)

    השבמחק