כבר שנה שאני גר במרכז תל אביב, ואני מתחיל לאמץ את המנטליות של עירוני מנוון. הנסיעה השבועית לרמי לוי פינתה את מקומה לביקור יומי בטיב טעם ("טיב טעם בעיר", כמובן), ובשביל להרחיק לנמל תל אביב כבר צריך סיבה נורא מיוחדת. דווקא בגלל זה אני שמח להזדמנויות הבודדות בהן אני יוצא מחוץ למטרופולין, מוכיח לעצמי שאני עוד יכול.
לאחרונה הזדמנן לי טיול כזה, כשעֹז תלם (ההוא שהיה איתי אתם יודעים איפה) הזמין אותי לבוא איתו בתור הנספח שלו לענייני אכילה, דבר שאני תמיד שמח לעזור בו.
בחנוניות שהרשימה גם את עצמנו, הגענו ראשונים לאירוע, שנראה מרחוק קצת כמו חתונה: גינה גדולה של בית פרטי בהוד השרון (גדולה יותר מאי-אילו פארקים בתל אביב), שביל מואר בתאורה רומנטית ושורות של שולחנות לבנים. לחצנו את היד לחתן אבי תורג'מן, והלכנו ישר לזירת האקשן: צלעות המתעשנות להן על אסאדו, פויקה עם מרק על מדורת גחלים, ומנגל ארוך ארוך ומלא בכל הטוב שהיה פעם בתוך פרה. הקשבתי לעֹז מפטפט עם המנגליסט, שיחה של טבח אל טבח על חלקי פנים, ולקחתי לתשומת ליבי לא להתמלא יותר מדי בסלטים.
בחנוניות שהרשימה גם את עצמנו, הגענו ראשונים לאירוע, שנראה מרחוק קצת כמו חתונה: גינה גדולה של בית פרטי בהוד השרון (גדולה יותר מאי-אילו פארקים בתל אביב), שביל מואר בתאורה רומנטית ושורות של שולחנות לבנים. לחצנו את היד לחתן אבי תורג'מן, והלכנו ישר לזירת האקשן: צלעות המתעשנות להן על אסאדו, פויקה עם מרק על מדורת גחלים, ומנגל ארוך ארוך ומלא בכל הטוב שהיה פעם בתוך פרה. הקשבתי לעֹז מפטפט עם המנגליסט, שיחה של טבח אל טבח על חלקי פנים, ולקחתי לתשומת ליבי לא להתמלא יותר מדי בסלטים.
 |
| אשכי שור, עם קישוטים של ביצי פסחא |
באמצע הפטפוט הצטרפו אלינו שתי בנות, אודליה ומגי, שעובדות במקאן-אריקסון, ובניגוד להרבה בנות יודעות גם לאכול. עכשיו טיפ - בנות מעולם הפרסום לא אוהבות שמדברים איתן על "מד מן". אם כן, אחרי כמה ניסיונות עילגים שלי לפתח שיחה על הסדרה היחידה בטלויזיה שאני מוכן לצפות בה, ירדנו למכנה המשותף הנמוך ביותר בינינו - היותנו אוכלי-חינם. זה עבד לא רע, ואח"כ הצטרפו לשולחן שלנו גם מרינה וששת, שגם הם אלופים בלאכול.
לפני שאגיד משהו על הארוחה, צריך לציין שהיא הייתה כשרה לחלוטין, ולאחד כמוני שרחוק מהיהדות כמו חזיר יבלות, זה תענוג סדיסטי לראות שף טוב מתפתל כדי להרים ארוחה הגונה לגחמות של שבט נוודים עתיק ממדבריות יהודה. אז ככה, במקום פרוסות פרמזן עוטר הקרפצ'יו בפרוסות קישוא צרוב, הקרמים היו על בסיס טחינה, והסורבה היה טעים בלי שום קשר לחלב. היו גם כמה דברים שעדיף ולא היו, כמו קרם ברולה פרווה, אבל זה נסלח, שהרי קרם ברולה הוא מאבות הקינוחים בכל מסעדה ישראלית, יחד עם מוס בווריה, עוגת היער השחור ולפתן שזיפים.
לפני שאגיד משהו על הארוחה, צריך לציין שהיא הייתה כשרה לחלוטין, ולאחד כמוני שרחוק מהיהדות כמו חזיר יבלות, זה תענוג סדיסטי לראות שף טוב מתפתל כדי להרים ארוחה הגונה לגחמות של שבט נוודים עתיק ממדבריות יהודה. אז ככה, במקום פרוסות פרמזן עוטר הקרפצ'יו בפרוסות קישוא צרוב, הקרמים היו על בסיס טחינה, והסורבה היה טעים בלי שום קשר לחלב. היו גם כמה דברים שעדיף ולא היו, כמו קרם ברולה פרווה, אבל זה נסלח, שהרי קרם ברולה הוא מאבות הקינוחים בכל מסעדה ישראלית, יחד עם מוס בווריה, עוגת היער השחור ולפתן שזיפים.
במקום חלב פרה, הארוחה העדיפה למצות את הדין עם הפרה עצמה. אכלנו את הפרה באופן תשתיתי, החל מהלחי, דרך השקדים, הלב, הכבד ועד לאשכים שלה. את רוב החלקים האלה מעולם לא טעמתי, אז לא אוכל להשוות אלא רק להגיד ששקדי עגל זה טעים לאללה, ושלחי זה טוב לא רק לפלשתים. בנוסף הארוחה בלטה במגוון ועושר של הירקות ועשבי התיבול, רובם נקטפו כמה מטרים מאיתנו בגינה של אבי. אגב, כאן יש לציין שהאירוע התקיים כדי לחנוך את הקייטרינג החדש של אבי, ואם יהיה לכם קייטרינג כזה בחתונה שלכם, הרב עוד עשוי לקצר בדיבורים מיוזמתו.
עוד זכורים לי לטובה: הירקות הכתומים במירין ושמן שומשום, ובמיוחד קריספ הגזר (ממ), וקינוח ה"פלודה". בקשר לאחרון, אסתפק בתיאור שלו מילה במילה: אטריות זכוכית מבושמות, ציר סוכר וורדים, שומר ושעועית טורקית כמו סלט פירות, גלידת לימון פרסי, ושקדים מסוכרים. כן, אני רץ להכין כזה בבית.
עוד זכורים לי לטובה: הירקות הכתומים במירין ושמן שומשום, ובמיוחד קריספ הגזר (ממ), וקינוח ה"פלודה". בקשר לאחרון, אסתפק בתיאור שלו מילה במילה: אטריות זכוכית מבושמות, ציר סוכר וורדים, שומר ושעועית טורקית כמו סלט פירות, גלידת לימון פרסי, ושקדים מסוכרים. כן, אני רץ להכין כזה בבית.
 |
"פלודה"
|
עד כאן איליה, מבקר מסעדות נודע, מעניק לאבי תורג'מן 4 כוכבי מישלן ותודה ענקית על האירוח בביתו, והטעימות ממטבחו, והיין שזרם, והערב הנהדר.
הדוד סטיופה של סרגיי מיכאלקוב, הנייס גאי שמסיים ראשון.